כשהחיים מסתבכים...

הטרדה מינית ? עוד נושא שמידי פעם משמיעים אותו, בבתי ספר, בטלוזיה, בעיתונים. אבל אני חושבת שהנושא הזה הוא חשוב יותר מהכול, והנושא הזה לדעתי צריך לדון עליו יותר ממה שעכשיו . הטרדה מינית זה בעצם חוויה של אישה או אפילו גבר, שחוו במהלך החיים שלהם, הם הוטרדו מגורם מסוים שיכול להיות מישו קרוב אליהם או מישו שאין להם קשר איתו , מישו שפגע בהם מינית, שהכאיב להם פיזית ונפשית , נגד הרצון שלהם.

אני אישית חושבת שהנושא הזה הוא חשוב, וצריך להעביר אותו יותר לקהל , שיותר אנשים יעזו להראות את הסיפור שלהם כדי לגרום לאחרים לפקוח את העיניים, להראות את הטעות שלהם כדי שאחרים לא יעשו את אותה טעות, לפקוח את העיניים של האנשים שאומרים שלהם זה בחיים לא יקרה. כי גם אני הייתי כזאת , גם אני אמרתי :"לי זה לא יקרה". וזה קרה.והיום ? אני לא יכולה לחזור אחורה כדי לתקן את זה, אני לא יכולה לחזור אחורה כדי לפקוח לעצמי את העיניים, כי בתקופה שלי אנשים פחדו לספר, לכן היום אני יודעת כמה זה חשוב לבוא לקבוצות ולשתף, גם כדי להשתחרר מההרגשה הנוראית הזאת וגם כדי למנוע הטרדות מיניות נוספות.

אז כמו שאמרתי, אני גם הייתי ילדה רגילה, כמוכם, גם אני בכול פעם ששמעתי את הנושא הזה נבהלתי אבל ידעתי שאין סיכוי שזה יקרה לי. הרי אני אחת מתוך מיליון אנשים, בחיים לא יגיעו אלי .

אבל כנראה שטעיתי, כי לפני חודש חוויתי את זה, כן כן.. הטרדה מינית.זה קרה במהלך יום רגיל שלי , יום שיגרתי , בית ספר , חברים , הכל רגיל .. אבל שכחתי פרט אחד, ברגע אחד היום הזה הפך להיות יום שאני בחיים לא ישכח , שבחיים הוא לא יצא מהזיכרון שלי כי איך אפשר לשכוח את הנשיקה הראשונה שלך או את היחסי מין הראשונים שלך ? אני יודעת שזה נשמע לכם רגיל אבל לי לא, כי תמיד חלמתי שזה יהיה עם אדם שאני אוהבת, אבל כשזה קרה, זה היה מאדם שאפילו לא הכרתי. אפילו את שמו אני לא זוכרת. אבל יש לי זיכרון אחד ממשי ממנו, את הילדה שלי.

זה היה בגיל 17 חזרתי מבית הספר לבד, היה יום חורפי וחשוך לא הסתובבו הרבה אנשים ברחוב. לפתע ראיתי אדם שעוקב אחרי, התחלתי ללכת מהר יותר והוא אחרי, התחלתי לרוץ והוא אחרי, כמעט הייתי בכניסה לבניין , ובשניה אחת הוא הצליח למשוך אותי , צרחתי , אבל אנשים חשבו בטח שזה עוד סתם צרחות של ילדה קטנה הרי אף אדם לא יחשוב שכנראה יש משו מעבר לצרחות . הוא לקח אותי לגינה , ליד הבית שלי,הוא נגע בי, החזיק אותי בכוח, השתיק אותי במכות שהיה צריך, נישק אותי בכל מקום בגופי, הכה אותי כדי שאני לא יתנגד הרי אני חלשה מידי והוא חזק , יש לו יותר כוח ממני ולא יכולתי להתנגד לו, לא יכולתי לברוח משם לכן נותרתי בלי מעשים ובלי כוחות ופשוט נתתי לו לעשות כרצונו ורק חיכיתי שהרגע יגמר. זה נמשך כחצי שעה, חצי שעה שלא תשכח מעולם,  חצי שעה שהייתה יכולה להגמר אחרת, הייתה יכולה להגמר בלי זיכרון עצוב, ובלי כאב בלתי נסבל של תשע חודשים בגיל כול כך צעיר. אחרי החצי שעה הזאת הוא ברח, לא השאיר אחריו שום סימן , הותיר אותי לבד , ערומה מול העולם , עוד ילדה קטנה שלא יודעת איך להתמודד עם המצב הזה, עם הבושה הבלתי פוסקת .לאחר מכן רצתי הביתה כמו ילדה קטנה לידיים של אמא ואבא שיחבקו אותי חזק ויגידו לי שהכל יהיה בסדר, אמא הייתה נסערת מאוד כששמעה את הסיפור, אבא רץ ברחובות לחפש את האדם הזה. ואני? אני לא שמעתי ולא ראיתי כלום , רק חשבתי על החיים שלי מעכשיו , על זה שהחיים שלי השתנו מהנקודה הזאת, שכבר אני לא יחזור להיות אותה אחת, שבכל לילה המחשבות יהיו בראשי, והתמונות לא ימחקו, ובכול פעם שאני יעצום עיניים אני יזכר בהכול, ואני יבכה שוב כמו באותו יום, ואני יצעק כי רק ככה אני מרגישה בטוחה, ובכול פעם שאדם יגע בי אני יפחד, יפחד שהוא ינצל אותי מינית. אמא לקחה אותי לבדיקות , פחדה שאולי הוא הביא לי מחלות, הרופאה ביקשה שאני יעשה בדיקת הריון , והתוצאה הייתה חיובית. תאמת לא ידעתי עם לבכות או לצחוק, כי בתוך הגוף שלי עכשיו יגדל יצור חי ונושם. החלטתי להמשיך תהריון למרות כול הריבים עם המשפחה והחברים, החלטתי שאני לא יוותר, כנראה שזה היעוד שלי, להיות אמא בגיל צעיר. להיות אמא לילדה שתגדל בלי האבא האמיתי שלה, להיות אמא לילדה שגדלה על סיפור עצוב. אבל אני בטוחה שכשהיא תגדל היא תמשיך אותי, היא תספר את הסיפור של אמא שלה לילדות , היא תפתח את העיניים שלהם, היא תראה לבנות שאסור להן לתת לכול גבר לשחק בהם, ושהן צריכות לשמור על עצמן.

אני רוצה לספר לכם עוד משו . אני נמצאת כרגע במכון של ילדות שעברו הטרדת מין , אנחנו נותנות לבנות שחוו הטרדה מינית בית חם ומנסות למנוע כמה שיותר את הפגיעה של הטרדה מינית.

 אני מספרת בכול יום את הסיפור שלי ובכול יום התגובות משתנות מילדה לילדה. אנשים מופתעים בכול פעם מחדש, ואני? כבר התגברתי, הקמתי משפחה, המשכתי בחיים שלי, אבל אני לא יתן לעוד אנשים להפגע מהטרדה מינית. אני ישתף , אני לא יתבייש, אני יפקח את העיניים לכולן. שכמה שזה כואב, זאת המציאות שאנחנו חיים אותה, וצריך להתמודד עם המצב . אף אחד לא באמת חסין לזה, ולכול אחד מאיתנו זה יכול לקרות, לכן כדי להישמר צריך לשמור על עצמך .